שו"ת הרשב"א חלק ד ק״א

עוד הקשית: על מה שכתבתי בתשובות החכם בספק ערלה בא"י: ודוחק להעמיד' בכותי היורד לתוך של ישראל, ומוכר בצידו. דמיגנב ומוכר בצידו לא שכיח, כההיא דפ' לא יחפור בבא בתרא כ"ד. ואתה הקשית על דברי: דהתם פרק לא יחפור, כ"ד מיגנב ואצנועי בגויה קאמרי'. ואמרי' נמי פרק לא יחפור, כ"ד: וה"מ חמרא, אבל ענבי מצנע'.

תשובה: בההיא אמרתי, היא עצמה לא אמרתי? וכ"ש היא. דטעמא דההיא: משום דיינן עשויין לגנוב מן הכרם, ולדרוך גתות שם, כדי שלא יתפסו בין כך ובין כך כגנבים. אבל אצנועי, שהוא לשעה קלה, מצנעי. ומעתה, כ"ש שאינן מצויין לגנוב פירות פרדס ולשהות ולמכור בצדו, כדי שלא ירגישו הבעלים, וזו הדעת מעיד עליו.